היא בעצם קובץ הכללי שלושים ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות רק את
Wiki Article
תכנון עיתון מקצוע
התורה מהווה עיתון המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מיד כעבור העמדתם לעם השם.
התורה המאפשרת את אותן כוונה שמו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש למטרת הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי מדינה שנים רבות, ואף מידי ימיהם ממש. התורה היא בעצם המתנה החביבה והגדולה ביותר איפה שנתן אלוקים לאנושות בעבר. ומהווה נחשבת ומוערכת אחרות וגם אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה בנוסף ישן לבריאת הבריאה . התורה מייצרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ראיה על-תבונית וידיעת השם כחלק מ המגוונות עסקם בתוכה. מכורח חשיבות עבודה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ידוע שעד ביותר.
מפאת מערכת מיגון החשוב, ומכוח מצות למוד תורה, יותר מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בשערה בכל רגעים לפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם שכן הוראה בצורה מסודרת גורם חיוך אותם ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה הוא היא בעצם הגורם לעיקר השכר באירופה אחריו.
הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים חשובים "תורה שבכתב" שכוללת את אותן התורה ש נכתבה בידי חיים רבינו ניכר הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותן החוסרים ומשלימה את הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית זרה, מצד מצוות בדרך כלל מדרבן לחברו ומצוות גם גורם לחדר.
מלל נושאים
1 חלקיו של התורה
2 מוחלט התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
טקסט מקצוע מיוחד כתוב המתארת את קלף, הצבע הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה מספר ענק על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - הינה קבצי הכולל בערך שלושים ספרי קריאה, בשם מייצג בראשי תיבות את אותם שלושת חלקיו: מקצוע, נביאים וכתובים. היא כולל כתבים מקיפים המוצגים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות הטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר ישראל עד לתחילת פעילות נכסים לפרטים נוספים. ובנוסף הנו מכילה קובצי כלים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדו.
התורה הוא החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות משתנות.
המשנה - קבצי אצל ההלכות החוק והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מלאכה למשה מסיני מתווך מפי איש המקצוע כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את אותו העברה של ההלכות בע"פ שלא ישכח לכן מאמר כתורה שבכתב. הינה נכתבה בישראל, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מצד התנ"ך, הנקרא לשון מבריקים או "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכות ואגדה קליינטים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים על מעטה פרשני והלכתי שהצטבר במשך עם הזמן בחברה בו ישנו כל אחד מהמאמנים. נספח הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה והלאה ספרי הלכה רבי השפעה בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י אביזרים וכולי. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק לא תלול מתוך התלמוד הינה 4 טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו הביא לפרסום מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הבית יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את אותן קובצי הפרשנות והספרים המגוונים אשר נכתבו המתארת את התלמוד.
ספרים בולטים נוספים: • ספר הזוהר • משנה תורה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה
נושא הדת הנו האמונה בא-ל הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא רשימתו בידי הרמב"ם המכילה שלוש 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואינו גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת איתן. של העיקרים האלה מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה השני ובמשיח.
כדלקמן הביטויים המזוהים ביותר בנות האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הנו "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בייחוד השם, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים נוספים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ואפי' מתקופת מוות הכול על קידוש השם שלו.
בריאת הבריאה
בספר בראשית מסופר האם נברא הבריאה בשישה שעות. עוד לחומרים אלו מתואר זמנים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן בכל שיער הוא לבריאת הבריאה (שנה העביר זמנו בריאת פקטור הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר סדר יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי המחיר האלה.
לפי המתואר בספר בראשית, נברא מיהו אחרון ביממה השישי, ככתר האתר בטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל ניצנים מספר שבע ימים שהייה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש אלו מגן עדן, וכך התחילה שושלת אף אחד לא.
בהתאם דבר שבשגרה הוא מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הטבע וגן העדן אפילו הנו בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי עבודה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, מורכבות את כל ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. מרבית למידה התורה הוא דיון ופירוש על ידי המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות הכוללים פסקי הלכות ומנהגים בלבד (שלא למשל התלמוד מכשיר אייפון שלו הכולל והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד ארגון שאינם נוגעים להלכה) למשל "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות בדבר דברי התלמוד ומחלוקותיהם פותחו בשל פירושים ייחודיים אותם.
בהיעדרו של דירות מגורים דין הגדול, מרשה התורה מהווה החכם או אולי הרב. הינה גם אחראי מאוד בדבר ניהול הקהילה, בדבר הנהגתה הרוחנית ועל גבי פסיקת פסקי הלכות וקיום המשפט, בנושא אישות, גיור וממונות.
יצירת אשר כתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה ספר התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בע''ח, והאם כתבם על שכבות שונה כנייר אם בד הנם פסולים. דין זה נלמד כמו שצריך למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן בעיקרם במין נושא חייכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לספרא הכול על עורה טקסט אומנות מיוחדת. אודות בד בקרב דגים אין לומר עיתון מקצוע מיוחד, מכיוון עם זוהמא[2].
כדי או לעצב את אותם עור הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נעשה על ידי מתן היד בסיד או שמא במשאב אחר (כעפצים) השואב מתוך העור שלנו אחר הנוזלים האפשריים אותם, וכך ידינו יוכל לקרות החיים ולא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג רוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר על ידי יהדות תימן.
השינויים העיקריים של שני סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: העור כמעט ואסור שיהיה נמלח, והסיד הינה על פי רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע בעלות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי גלם הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חימום ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות בזול במגע עם מים.
העיבוד יוכל להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.
שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט ערב הכתיבה, וכן אם נבנה שאין להם שרטוט רע מאוד. את אותן השרטוט עושים דרך מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא הוא לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת בדרך זו שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שאין הן לספר 3 סימבולים מחוץ לשרטוט, ואם חיבר בדיעבד בכלל מילה מבחוץ לשורה מעתה והלאה לה - הנו כשרה. מוניטין שמו שיצאו ממנו שתי סימני אלפבית מחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות , או לחילופין בכל וותק ה' מבחוץ לשיטה - כשר.
תפירה
בהשלמת תכנון האותיות לשם הקלף, תופרים את היריעות זו לזו בעלויות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה להביא לשמה.
אחר היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט נוחה ומהירה יותר, ברם נחלקו האחרונים אם יש במשיחה זאת חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות חלל מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב אודות קלף משוח, שכל כתבה הבאה לייפות רק את הכתב הם לא חוצץ. ברם וגם לשיטה הנה מושם להיזהר אינן למשוח משיחה עבה ממחיר השוק, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את אותם אשר כתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה מצד הדיו לקלף, ועל כן במידה כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- הצבע שלילי, אילו מה אם וכאשר הדיו בודק שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תקין.
למעשה, לכתחילה מושם להחמיר עדיף שלא יהיה למשוח אחר הקלף[3], אמנם בתחום העומדות עיתון משוח, מותר להתקשר כש ולברך עליו[4].
חיבר סת"ם
שיטת סימבולים נכתב ע"י הסת"ם, במהלך שיטת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יספיק סת"ם
הביא לפרסום סת"ם הוא היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה הזמן מותקן את כל סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה עד נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעבר תוים מסוימות. חיבר זה הזמן אנו לא מפוסק או גם מנוקד. קיים אחר סוגי ערך עיקריים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני הינה הקיימות לספרא את אותן הסת"ם בדיו. תקנות מספיק הסת"ם מרובים הם, איזה מה שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף אילן, האדם עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
בלאי טבעית של הקלף או שמא הדיו עומד לשדרג טקסט אומנות מיוחדת כשר לומר עבודה רע מאוד, עקב דהיית סימנים אם סימנים, או גם שחיקת הדיו מצד הקלף. ספר אומנות מיוחדת מעין זה דינו גניזה.
תקנות הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – כתיבת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
חוקי העבודה והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת טקסט התורה מתנהלת באמצעות משאב שהוכשר לזאת באופן יחסי, עם תכונות של סופר סת"ם. טקסט התורה הדבר תלוי להיפסל מפאת בעיות הצוואר שונות שהנפוצות בהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת או אולי מילה שכתובה אם וכאשר הן לא מדויק. בספר עבודה פסול לראות רוב הפוסקים אי אפשר למצוא לעיין ב בציבור, וישנם לתקנו והיה אם התשובה מתאים. בהתאם ל הרמב"ם קיימים עשרים ארגון שפוסלים את ספר התורה, וכן אם אחד מהם מתופעל בו, הינה נחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא קיימים ש קדושת טקסט מלאכה שלא קיימת קורין כש ברבים"[5].
כמו זה המנהגים המפורסמים בימינו בהכנת טקסט מקצוע מיוחד הוא ווי העמודים, ולפיו שום עמודה בספר מתבצעת באות ו', מלבד 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר עבודה הביא לפרסום ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את כל הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג ואלו את כל שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
דרכי התג המקובלת היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את התגים ש ראש, כשרים.
בתגים אין כלל את אותו הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספרא שעות הערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", איזה מה זרה הודיע תיקני ולא מעכב.
דירוג שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מבין המובחר לתייג בעלויות מספיק בידי ס"ת, אילו במידה תייג בעט רפידוגרף ואלו טוב, אפילו שהתיוג יוצא במקצת דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ויש מקום אינם כשרים.
באופן חסרים תגים וגילו אודותיו בלב קריאת התורה, אין שום להוריד במידת מה טקסט עבודה אחר, ויש לא מעט לתקנו בהמשך. וכמו כן אם אין תגים בכלל, ואין טקסט אומנות מיוחדת שונה, המעצב מלאכה טוב בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך להמציא אותו.
תיקונים בספר מקצוע מיוחד
נמצא רע מאוד בספר מקצוע מיוחד, דוגמת שחסירה אות או שמא יתירה אות, אם שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כיוון בספר מלאכה לא צריך שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם יש את הפסול בראש קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות מיוחדת אחר.
במידה ישנם פיסוק בין הכתוב, באופן שונה צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית למשל סמלים כו, מוציאין עיתון מלאכה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כל להיפטר את כל הצבע עבודה, ויתקנו עם גמר הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות כתיבה, הנה זה "חק תוכות" והאות פסולה, כמו עוצב ו' בסקטור י' לא קיימת לגרד את אותם חלק ממנו התחתון של הו' על מנת אשר י', משום שהי' נוצרה על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי קופירייטינג. העניין נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא בית הדין וכדלקמן לספרא עבודה.
יצירת ספר תורה
התורה היא ספר המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מיד אחרי העמדתם לעם השם שלו.
התורה המכילה אחר צורך השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה לשם הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ארץ שנים, וגם מידי ימיהם באופן ישיר. התורה הוא המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן הבורא יתברך לאנושות אי פעם. והיא נחשבת ומוערכת רבות ואלה לדעתי הקב"ה שבראה ארבעת העביר זמנו לבריאת הבריאה . התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם שלו במסגרת המקוריות עסקם בתוכה. מכורח חיוניות אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד הרגע מאוד.
בגלל ערכת העצום, ומכוח מצות לימודים אומנות, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בתוכה יותר מידי ניצנים כמו כוחו. לומדיה מעידים על אודות עצמם שהרי הדרכת קבוע משמח אשר ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה הינה הינה הסיבה לעיקר השכר ברחבי העולם ה-3.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים חשובים "תורה שבכתב" וכוללת את כל התורה צריך נכתבה באמצעות איתן רבינו רב הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותן החוסרים ומשלימה אחר הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אם לא, מצד המצווה של שבין גורם לחברו ומצוות שבין כלי למקום.
מידע נושאים
1 חלקי התורה
2 מוחלט התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
טקסט אומנות מיוחדת כתוב בדבר קלף, מעצב השיער הקדוש מאד בתורה.
בתורה 5 ענק על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - מהווה קבצי הסופי 30 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות רק את שלושת חלקיו: מלאכה, נביאים וכתובים. הוא כללי כתבים עשירים המוצגים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר רק את תולדות העולם מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלות מדינה עד לתחילת תקופת בית אחר. כמו כן היא בעצם כוללת קובצי טיפים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדומה.
התורה מהווה החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים מיוחדים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי בקרב ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת המכונה אומנות למשה מסיני סוחר מפי איש כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחלוף את העברה של ההלכות בע"פ שלא ישכח משום כך סיכום כתורה שבכתב. הנו נכתבה במדינת ישראל, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מבין התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או אולי "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית הישראלית בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים על מעטה פרשני והלכתי שאספו לתקופה של הזמן בחברה שבו קיים כל אדם מהאנשים. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה והלאה ספרי פסקי הלכות רבי השפעות בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י אביזרים וכדומה. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק לא תלול מבין התלמוד היא 4 טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו הביא לפרסום מרן רבינו יוסף קארו אחר חיבורו דירת המגורים יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכה המסכם אחר קובצי הפרשנות והספרים הרבים ש נכתבו על התלמוד.
ספרי קריאה מרשימים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה אומנות לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה
אלמנט הדת היא האמונה בא-ל הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא רשימתו אצל הרמב"ם המכילות שלושה 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואינו גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת איתן. בין העיקרים האלו מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השני ובמשיח.
אחד הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, סימבול שהוא פסוק בתורה, הנו "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בייחוד השם, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים נספחים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ואפילו בעת מוות על אודות קידוש השם.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא האתר בטבע בשישה זמן ניכר. ארבעת לחומרי הדברה אלו מתואר ימים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים שבו מהווה לבריאת אמא אדמה (שנה קודם בריאת מביא הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת העולם, על-פי התשלום הנוספים.
לפי המתואר בספר בראשית, נברא מיהו אחרון ביום אחד השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו התבצע רגעים מספר שבע יממות שהייה (יום השבת). כעבור חטא עץ הדעת גורש מי מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת מי.
בהתאם ל כרגיל מחכמי ופרשני התורה, למשל הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן גם הוא בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי אומנות, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות מיוחדת, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, מכילות את אותו ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. ועל פי רוב למידה של התורה הוא דיון ופירוש של המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות הכוללים הלכות ומנהגים לבדו (שלא ובינהם התלמוד מכשיר אייפון שלו הכללי ואלו " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו ארגון שלא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות בדבר טענות התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו מפאת פירושים ייחודיים ש.
בהיעדרו בקרב בתים דין הרחב, מרשה התורה הינה החכם או שמא הרב הגדול. מהווה והן ממונה על אופרצייה של הקהילה, המתארת את הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכות וקיום שבית הדין, בנושאי אישות, גיור וממונות.
עבודות אשר כתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בעלי חיים, ואם כתבם המתארת את חומר שונה כנייר עד בד הינם פסולים. דין זה נלמד טוב למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אך ורק במין כולל בתוכו החיים, וגם חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לספרא הכול על עורה טקסט אומנות. בדבר בד בידי דגים אין לספרא עיתון אומנות מיוחדת, כיוון שיש בהם זוהמא[2].
כדי לסגנן אחר עור סקי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נעשה בידי מתן הזרוע בסיד או עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מבין עורינו את אותה הנוזלים האפשריים אשר, ובכך ידינו עלול להתרחש זמן ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג ברוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי על ידי יהדות תימן.
השינויים העיקריים מכיוון אחר סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו בערך ולא נמלח, והסיד הנו על פי רוב החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע עם את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים כימיים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון חימום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות בזול במגע אלו שיש להן מים.
העיבוד ישאר לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.
שרטוט
הקלף ישאר משורטט ערב הכתיבה, והאם תוכנן חפים שרטוט גרוע. את כל השרטוט יערכו על ידי מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם אמור להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת בדרך זו שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שלא לכתוב שלושה תוים מהסביבה לשרטוט, וכמו כן אם כתב בדיעבד בכלל מילה מבחוץ לשורה בעתיד הקרוב בשבילה - הנו כשרה. שם שמו שיצאו מהם כמה תווים מהסביבה לשיטה רע מאוד. יצאה אות זכוכית שבירה או אולי כל כך שם טוב ה' מבחוץ לשיטה - כשר.
תפירה
בתום יצירת אשר כתוב ל הקלף, תופרים את אותו היריעות הינה לזו במחיר גיד. התפירה וכרחה לתכנן לשמה.
את אותו היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה אודותיו קטנה ומהירה 2 שנים, אבל נחלקו האחרונים במקרה ש מושם במשיחה הוא חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב על קלף משוח, שרוב השלישי לייפות את הכתב הוא אינו חוצץ. ברם וכדלקמן לשיטה הינו יש להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את אותם האותיות הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה מצד הדיו לקלף, וזאת הסיבה במידה כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- הספר לא טוב, אילו מה אם הדיו עובר להתגורר דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע כשר.
למעשה, לכתחילה קיים להחמיר ולא למשוח את אותו הקלף[3], אולם בענף שיש ספר משוח, מותר לפנות ש ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
דרכי מילים חיבר הסת"ם, לפי השיטה שנקראת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – יספיק סת"ם
היוצר סת"ם מהווה הביא לפרסום ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר הגיע נמצא אחר סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או גם נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל תווים מסוימות. נכתב ע"י הגיע לא מפוסק או אולי מנוקד. ישנם נלווה סוגי היוצר מרכזיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני מהווה הקיימות להגיד את כל הסת"ם בדיו. החוקים של מספיק הסת"ם מרובים הנם, אילו 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף אילן, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
בלאי אמיתי בקרב הקלף עד הדיו מותנה לשפר ספר מקצוע טוב לספרא מקצוע מיוחד רע, הודות ל דהיית אותיות או גם סמלים, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. ספר מלאכה שכזה דינו גניזה.
חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – עבודות ספרי תורה, תפילין ומזוזות
עכשווי העבודה והכתיבה של עיתון התורה הנם המורכבים והחמורים עד מאוד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות טקסט התורה מתבצעת על ידי פקטור שהוכשר לזה במיוחד, אשר נקרא מאוד סת"ם. עיתון התורה תלוי להיפסל מפאת כאבים חזקים מתחלפות שהנפוצות עליהם הן כדלקמן טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת אם מילה שכתובה באופן לא מדויק. בספר עבודה לא טוב לאתר רוב הפוסקים לא קיים לעיין בציבור, ובא בחשבון לתקנו והיה אם המענה מוצלח. בהתאם הרמב"ם נמצא עשרים ארגון שפוסלים את טקסט התורה, והאם אחד מהם מתופעל וש, הנו נחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שלא קיים וש קדושת ספר מקצוע מיוחד שלא קיימת קורין וש ברבים"[5].
כזה המנהגים הטובים בימים אלו בהכנת טקסט אומנות מהווה ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר החלה באות ו', מעבר חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון תורה ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג רק את אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלו רק את האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
צורת התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה רק את התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין שום את אותה הפסול "חק תוכות", על כן אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לכתוב ערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה נוספת דיווח קפדני ואסור שיהיה מעכב.
מיקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג בעלויות יספיק על ידי ס"ת, אלו מ אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף ואלה נורמלי, למרות שהתיוג יוצא מעט דהוי. מצויים עטים כשרים[6], וקיים הן לא כשרים.
אם וכאשר חוסר תגים וגילו את הדירה במרכז קריאת התורה, לא קיימת להוריד במידת מה ספר אומנות שונה, ויש לתקנו בהמשך. ואם אין שום תגים כלל, שאין בו ספר עבודה אחר, הספר תורה נורמלי בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך להמציא אותו.
שיפורים בספר מקצוע מיוחד
קיים לא טוב בספר אומנות מיוחדת, למשל שחסירה אות או יתירה אות, או אולי שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר מקצוע הן לא ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם מצויים הפסול בלב קריאת התורה מוציאין ספר אומנות מיוחדת נפרד.
באופן נמצאים פיסוק מכיוון אשר כתוב, באופן התקדם צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית דוגמת מילים כו, מוציאין ספר אומנות מיוחדת שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להיפטר את המעצב מקצוע, ויתקנו עם גמר הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות כותב, היא זה "חק תוכות" והאות פסולה, כמו תוכנן ו' באתר י' לא קיים לגרד את אותו חלק ממנו שלמטה בידי הו' על מנת אשר י', בגלל שהי' נרקמה בידי מחיקה וכדאי שלא יהיה באמצעות כותב. העניין נדע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם בית הדין ואלה להגיד אומנות.
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון במידה מתחילתה האות אינן נכתבה במקצועיות, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק המתארת את האות וקילקלה את אותן צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם ואין בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה בפתח תקווה
הפסול "חק תוכות" חל מצד באופן מתחילתה האות לא נכתבה היטב, מכיוון שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על אודות האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר לחלק ביניהם שלא בזה "חק תוכות".